רונית יצחקי

נשים רבות באמצע החיים מכירות את החוויה: שאלה חשובה שקודם לכן הייתה על אש קטנה הופכת לבעיה שלא מרפה. 
סוקרות ונהנות מההישגים ומה"יש" הרב שבנו בהשקעה גדולה לאורך הרבה שנים מתלבטות: זהו, הגעתי  למנוחה ולנחלה? אבל יש עוד שאני רוצה

חושבות על הוויתורים והפשרות  שעשו לאורך השנים ומבטיחות לעצמן: די,  עכשיו תורי!  ומהססות: ככה סתם באמצע החיים פתאום לשנות כיוון? ומה אם אנשים יפגעו או יתאכזבו? ומי אמר שיש לי את היכולות הדרושות? חוששות לקלקל או להרוס את כל מה שבנו בעבודה קשה של  שנים. 

מספרות לעצמן שככה זה בחיים.... אי אפשר לקבל את כל מה שרוצים. שצריך לדעת להסתפק במה שיש (ויש ממש לא מעט). אבל השאלה.... השאלה לא מרפה, חוזרת בימים ובלילות. מצד אחד מרגישות שנמאס להן לוותר לעצמן ועל עצמן; מצד שני  חוששות לטעות, לקבל החלטות שגויות.

מחפשות תשובה ברורה, בטוחה.  מתייעצות ומשתפות משפחה, חברים, חברות - שמנסים לעזור, לכוון, להמליץ אבל הם מעורבים ואכפתיים אולי יותר מדי,  מגוננים, אולי לא עד הסוף מבינים

​

מחשבות, רגשות, אמונות של שנים, הכל מתערבב, מבלבל וכל כך מתסכל.