Iאני מאמינה שאם לא הצלחת להשיג משהו חשוב ומשמעותי יש לך עוד דרך לעשות – ללמוד, להבין, לשכלל, לפתח, לחוות, להשתאות...

ולא, זה לא אומר שאת לא מספיק רוצה!

​

אני מאמינה שאנשים רוצים. באמת רוצים. מאמינה שהמפגש עם אתגרי החיים, ובעיקר המפגש בין הרצון הפרטי האישי לאתגרי החיים – מוביל לא פעם לויתור על מה שאנחנו באמת מאוד מאוד רוצות.

 

ההנחה הזאת "...סימן שאת לא באמת רוצה" משתקת. מכבידה. מייאשת כל כך,  ואם לא די בה  בפני עצמה היא מתכתבת ומתוחזקת על ידי  אין ספור דברי חכמים:

• "כשאתה רוצה משהו היקום כולו נחלץ לעזרתך" (פאולו קאולו האלכימאי)  

• "יגעת ומצאת תאמין"

• "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"  

• "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"

 

אני לא נוטה לתת הרבה עצות אבל במקרה הזה מציעה לשחרר. לשים בצד את האמירה הזו השיפוטית, הקשה והמעכבת  ולהחליף אותה בשני סוגי שאלות:

על העשייה שלך  
מה עוד את רוצה ויכולה לעשות, מה כדאי לך לעשות אחרת, מה עשית במצבים דומים בעבר, מה אנשים אחרים שמתמודדים עם אתגרים דומים עושים  

 

על האדם שאת
מה בהתמודדות הזאת קשה לך ולא בהכרח קשה לאנשים אחרים? לאיזה ניסיון חיים הקושי הזה מחובר? איזה אמונות הרצון שלך מעורר אצלך על מותר ואסור, אפשר ואי אפשר.

 

התשובות לשאלות עשוית להתחיל ליצור תמונה קצת יותר אישית והרבה פחות שיפוטית שתעזור לך ליצור בהירות רבה יותר על מה שקשה לך בדרך הזו, לצד הרחבה של אפשרויות העשייה.

 

התשובות לשאלות אלה ולדומות להן יכולה לעזור  לשחרר אמירות אוניברסליות שלאו דוקא מתארות אותך... ולקדם להתבוננות אישית שרואה מכבדת ומחוברת לאדם שאת.

ומשם אפשר להמשיך לצעוד בדרך שלך, בצעדים הנכונים לך, בקצב שלך...

 

בהצלחה (: