טיפול
זו בחירה בקשר אנושי תומך עם אדם שמקבל אותך כמו שאתה ונמצא כאן בשבילך. בטיפול נפתחות הזדמנויות להתבוננות ולמידה עצמית שעוזרות בהתמודדות עם אתגרי החיים - עם כאב, משברים, רצונות לא ממומשים; התלבטויות, שאלות קשות או בחירות בלתי אפשריות.
תהליך הטיפול מאפשר למצוא אומץ וכוחות; עוזר לאסוף ולארגן את המחשבות, הרגשות, השאלות והחששות ולהמשיך הלאה בצורה יותר מתאימה לך.
יש הבדל גדול בין טיפול למתבגרים ולמבוגרים. כאן אני מעדיפה להתייחס דווקא למשותף
כמה מילים על מתבגרים
לפני המון שנים התחלתי תפקיד חדש כמנהלת מסגרת חברתית של מתבגרים. מאוד רציתי את התפקיד ובאותה מידה חששתי.
מרכיב מרכזי בתפקיד היה לפגוש את המתבגרים גם בשעות הערב והלילה.
הגעתי למשרד, הדלקתי את האור וחששתי –למה שהם יבואו הם הרי לא מכירים אותי, יש להם אחד את השני, יש להם הורים – בשביל מה הם צריכים גם אותי.
חששתי מכל מה שסיפרו לי שהם לא מדברים, פרועים, חצופים... שכנעתי את עצמי שייקח זמן עד שהם יכירו אותי וברור שהערב הם לא יבואו... דמיינתי איך אני חוזרת הביתה בלי שפגשתי אף לא נערה או נער.
לא הספקתי לדמיין יותר מדי זמן...
נער אחד נכנס, מעט נבוך, שאל בהיסוס אם הוא יכול לשבת.... אחריו עוד נערה ועוד אחת ... לאט לאט החדר התמלא בנערים ונערות סקרנים, ערניים - שרצו להכיר אותי; רצו לספר על עצמם ועל המקום שלהם .
אני לא יכולה לשכוח את החוויה הזאת
הם ראו את האור נדלק במשרד ופשוט הגיעו.
כמו פרפרים אל האור הביאו את עצמם כמו שהם.
לא זוכרת איך קרה שדיברנו על תחזוקת המבנה – מי מנקה מתי, מי אחראי לאוכל, מי אחראי לנקות אחרי שאוכלים (כל הזמן בעצם...)
התווכחו צחקו כעסו לא הבטיחו הבטחות גדולות, לא אמרו שמעכשיו הכל יהיה בסדר.... מצד שני גם לא פוצצו את החדר....
הרגשתי, אז בערב הראשון ההוא, כמה הם זקוקים לדמות של מבוגר.
מאז ועד היום – לא משנה מה אני עושה בחיים - תמיד אני פוגשת גם מתבגרים או הורים.
החוויה הזאת – של קבוצת המתבגרים שנמשכים אל המפגש עם המבוגר - כמו פרפרים שנמשכים אל האור - נשארה איתי.
מזכירה לי גם כשאני פוגשת מתבגרים מאוד סוערים / מרוחקים / בועטים או מתבגרות שקטות ונחבאות אל הכלים - שעמוק בפנים כל אחד ואחת מהם צריכים קשר אנושי משמעותי שמכבד אותם ואת דרכם, צריכים מבוגר משמעותי לצידם.
כן, גם כשהם אומרים ומתנהגים בדיוק, אבל בדיוק ההפך.
מזכירה לעצמי את החוויה הזו בעיקר במקרים בהם קשה לי להכיל או להבין;
מקרים שגם אני מתקשה מאוד למצוא קצה חוט מקשר לאיזשהו היגיון לדרך בה הם בוחרים.
לכל אחד יש את הדרך שלו
לאנשים - צעירים ומבוגרים, מתבגרים ובאמצע החיים, לנשים וגברים מכל הצבעים והמינים -
לכל אחד ואחת מאיתנו יש דרך שלו ומשלו
סוג כזה או אחר של פילטר דרכו הוא חווה את העולם - מבין, שומע, רואה, חושב, מרגיש .....
המפגש עם אתגרי החיים, עובר דרך הפילטר האישי הזה, שלא פעם מצמצם לנו את שדה הראיה. לפעמים אנחנו מכירים את השכבות העדינות מהן הוא מורכב , פעמים אחרות הרבה פחות.
בטיפול אנחנו לומדים ביחד להכיר ולהבין את דרכך בעולם
כל פעם עוד טיפה יותר.
יחד עם ההכרות המתרחבת גדלה גם היכולת לראות יותר אפשרויות
ולבחור את דרכך מנקודת מבט מעט אחרת